חֲדָשׁוֹת

לאן נעלמו כל שחקני ה-NBA האמריקאים הלבנים?

יש מיליון דברים לחפש בספורט ברמה גבוהה - נתונים סטטיסטיים, נקעים בקרסול, משכורות מאמנים, פשעים, תסריט של חולצה, משחקי ענק ועוד.

אז סלח לי, בבקשה, כשאני אומר לך אני שם לב לדברים שאתה עשוי למצוא מוזר. אני שם לב לשיער אדום (אנדי דלטון), זרועות ארוכות (טרבור אריזה), בטן גדולה (פאבלו ''קונג פו פנדה'' סנדובל), יציבה גרועה (מייקל פלפס).

אני מבחין בשיניים טובות (ברנדון מרשל, מייקל ג'ורדן). ושיניים רעות (דנקן קית', ג'וש צ'ילדרס, ג'יימס הארדן, החבר שלנו פלפס).

אני מבחין גם בקעקועים (לברס הרסיבר של מרקס ווילסון יש ''WILSON'' בדיו על גבו באותיות ענק; לגארד ה-NBA לשעבר ג'ייסון וויליאמס יש ''WHI-T'' מקועקע על פרקי האצבעות של ידו הימנית ו-''EBO- Y'' על פרקי האצבעות משמאלו).

שזה מקום טוב להתחיל בו, אולי. כי, זה העניין: כשזה מגיע ל-NBA, שבה קל לראות את השחקנים, אני מבחין בשחקנים לבנים ושחורים על הרצפה בכל עת.

אני לא יכול לעזור לזה.

משלמים לי להתבונן, אני אוהב להתבונן, ובתקופות עדיין קשות ורגישות גזעיות אלה, לא לשים לב למשהו ברור וטעון כמו איפור גזעי ומוצא אתני וארץ מוצא זה דומה, לדעתי, לא לשים לב אם אדם הוא אזרח ותיק או תינוק.

וב-NBA, הנה אחד הדברים שאני שם לב אליהם: אין הרבה שחקנים אמריקאים לבנים בליגה. ואין כמעט אף אחד שבאמת חשוב.

בבקשה אל תתחיל לצעוק גזענות. או גרוע מכך, בדעתי, צועק שלאף אחד לא אכפת מכלום כזה מיושן ומטומטם.

כי זה לא גזעני לשים לב. זה גם לא מטומטם או זקנה לחשוב לשים לב לעניינים. הטינדרבוקס של פרגוסון, מיזורי, עוסק, למשל, על גזע. ותביעות משפטיות שהוגשו ביום שני נגד הרווארד וצפון קרוליינה טוענות שיש לאסור מדיניות של ''אפליה מתקנת'' לא רק בבתי ספר אלה, אלא בכל רחבי המדינה.

החומר הזה חשוב מאוד.

אז איפה האמריקאים הלבנים ב-NBA?

רם עמנואל הילרי קלינטון

נכון ליום שלישי, אף אחד לא רשום בחמישייה הראשונה בהבקעות, ריבאונדים התקפה, ריבאונדים הגנה, חסימות, אסיסטים, חטיפות או אחוזי שדה. אף אמריקאי לבן לא נמצא בטופ 20 עבור אסיסטים או חטיפות.

והקלע המדורג הגבוה ביותר הוא פורוורד הג'אז גורדון הייוורד בגיל 23. האמריקאי הלבן היחיד ב-50 הגדולים הוא קווין לאב בגיל 37.

ישנם שחקנים לבנים מפוזרים בדרג האמצעי של הסטטיסטיקה - האחים גאסול, דירק נוביצקי, אנדרו בוגוט, ניקולה ווצ'ביץ', כמה אחרים. אבל הם מספרד, גרמניה, אוסטרליה, מונטנגרו וכו'. לא מכאן.

מה לגבי כמה סטיב נאש היה גדול לאחרונה? ובכן, הוא מקנדה.

מה יש כאן באמריקה? ילדים לבנים עדיין רוצים לשחק כדורסל ברמות הגבוהות ביותר. אתה יכול לשאול אותם. אבל אין כמעט מודלים לחיקוי, שחקנים בעלי משמעות במקצוענים, במיוחד כאלה שאינם גבוהים במיוחד.

למה? מה קרה לג'רי ווסט, לג'ון האבליקס, לפיט מראביצ'ס, לג'ון סטוקטון? אפילו הסקוט סקילז של הליגה?

שריפה בשדה התעופה או'האר היום

סקילס, מאמן הבולס לשעבר הנמרץ עם 6-2, השיג שיא ליגה של 30 אסיסטים למג'יק ב-1990.

אתה יכול למלא תשובה משלך. אני לא יודע. אנשים יגידו שזה קשור לתשוקה, על עוני, על תרבות ההתאוששות או הולכת ופוחתת בתוך קבוצה.

ויש מי שיגיד שזה על גנטיקה, על מה שג'ון אנטין כינה בספרו השנוי במחלוקת אך מסקרן, טאבו: מדוע ספורטאים שחורים שולטים בספורט, ''אחת השאלות הכי פוליטיות בכל המדע''.

אנחנו רוצים עוד אמריקאים שחורים בבייסבול. ישנן תנועות שיעזרו לזה לקרות, כולל התוכנית Reviving Baseball in Inner Cities (RBI) של ליגת הבייסבול, שמטרתה 'להגביר את ההשתתפות בבייסבול ובסופטבול בקרב נוער מוחלש'.

לא מוצהרת העובדה שיש מספר שחקנים שחורים בגדולים, אבל ממדינות כמו קובה והרפובליקה הדומיניקנית.

אולי אנחנו לא צריכים עוד שחקני NBA אמריקאים לבנים. ואכן, יש כיום שחקנים רבים בעלי מוצא מעורב, כולל הכוכבים בלייק גריפין, סטיבן קארי, ברוק לופז ודרון וויליאמס. לסנטר הבולס יואקים נח יש אמא לבנה ואבא חצי לבן חצי שחור. מה זה הופך אותו?

ה-NBA מבוסס על הכשרון. אז כל עוד השחקנים הטובים ביותר משחקים, למי אכפת מי הם או מאיפה הם באים?

אבל אני לא יכול להפסיק לשים לב.

דוא'ל: rtelander@suntimes.com

טוויטר: @ricktelander